|
דוד פרומר תערוכות
1976 - גלרית "הקיבוץ", ת"א – "שחזור" התערוכה הייתה שחזור של בקבוק "קוקה קולה" ב-29 תצלומים, כפי שמתעדים אובייקט ארכיאולוגי יקר מציאות. כל רסיס מצולם בנפרד על רקע סרגל קנה-מידה ובצידו תצלום של הבקבוק המשוחזר ומקומו של הרסיס בבקבוק. התצלומים מהווים את מלאכת השחזור וכמוצג סופי מופיע הבקבוק המשוחזר עצמו, סגור בתוך קופסא שקופה, כמו במוזיאון. ביקורת
1978 – גלריה "ברטה אורדונג", ניו יורק תערוכה של אותו נושא ("שחזור") שהדגש מופנה לאיכות הגימור והביצוע שיתאים לסטנדרטים הנהוגים בעולם. ביקורת
1981 – תערוכה קבוצתית בגלריה "הקיבוץ" ת"א – "ארבע וריאציות של תכלת". התערוכה הייתה לאחר שחזרתי מניו יורק עם צורך למדוד את האור החזק שמכה כאן. סדרה של 4 תמונות בטכניקה מעורבת, אמולסיה צילומית על בד עם צבע. הכוונה בתערוכה הייתה להתייחס לאור כמו חומר ולנקודת המפגש של התכלת (האור) עם חצץ, בלוקים, גג אסבסט וגג עם אנטנה.
ינואר 1982 – תערוכת יחיד בגלריה ג'ולי מ. ת"א – עבודות 80-81 התערוכה הייתה עדיין בסימן חזרתו לארץ ועוצמת האור גרמה לו למצמץ. הנושא המרכזי היה האור וניסיון "לתפוס" אותו בטכניקות ובחומרים שונים. "חלון" שהיה בנוי ממסגרת עץ, יריעת פלסטיק כחולה, חוטי כביסה, מקלות ושקיות "תריס" - תריס אלומיניום שניילון כחול המבצבץ מחרכיו ממלא תפקיד של מסת האור. "סל" – פסל שטוח. דיקט מנוסר. סל פלסטיק שמתייחס לצל שלו. סידרה של 3 תמונות, אקריליות על בד. סדין לבן מתנפנף ברקע תכלת. המלבן הגמיש והמשתנה של הבד המתנפנף ברוח ביחס למסגרת הקבועה של התמונה ומה שקורה לתכלת שביניהם. בתערוכה היו עוד אלמנטים שנוגעים למקום ולאור.
אפריל 1983 – תערוכת יחיד בגלריה ג'ולי מ. ת"א – ציורי פנדה על נייר. מלחמת לבנון בה השתתף ומשחקי הטלוויזיה שאז התחילו לתפוס מקום בחיינו ובתרבותנו, הולידו סדרת ציורים שהנוף בהם היו שדות קרב של משחקי מלחמה אלקטרוניים. הייתה כוונה לתפוס את הריצוד, את זמן הקיום הקצר, את הקלילות בה דברים נפגעים, מתפוצצים ונעלמים, שהכל מותנה שברירות ליבם ומיומנותם של המשחקים במשחק, ובעצם הכל משחק. ביקורת
קיץ 1983 – השתתפות בביאנלה תל-חי – פסל חוץ אובליסק מאלומיניום שבקצהו מותקנת טלוויזיה, המסתובבת על צירה כדוגמת צלחות רדאר. תוך כדי סיבוב, שידרה הטלוויזיה תוכנת מחשב של אלמנטים גיאומטריים ובתבניות אנושיות לסירוגין. נקודת המוצא לעבודה הייתה מגדלי שמירה, הגדרות האלקטרוניות שאופייניות לגבול הצפון, שתחושת הביטחון תלויה בהסתגרות מאחורי מערכות אלקטרוניות.
נוב' 1984 – תערוכת יחיד בגלריה גולי מ. – ציורי שמן על בד. תערוכת המשך לתערוכת הוידאו הראשונה שהדגש הפעם מופנה יותר לצד הציורי. בניגוד לטבע ונוף שהאור מוטל עליהם, במסכי וידאו האור בא מבפנים ומאחרו, מה שגרם לצבעים הבהירים להיות מאחרו ולצבעים הכהים להיות בקדמת התמונה. הנחת הצבעים בסדר ההפוך, השימוש בצבעים קומפלמנטריים שיוצרים מעין זוהר וריצוד אופטי וקומפוזיציה קווית – הם היו החומרים איתם נגש דוד לבד. ביקורת
אוק' 1985 – תערוכה קבוצתית בגלריה ג'ולי מ.
יולי 1986 – תערוכת רישום קבוצתית בגלריה "מימד". רישומי עפרון על נייר. נקודת המוצא לסדרת הרישומים האלה היתה משפט פיתגורס. בעיני דוד היה משפט פיתגורס תמצית ההבנה האנושית המופשטת ועם המטען הזה הוא יצא לטייל במרחבי הדף.
מרץ 1988 – תערוכת יחיד בגלריה ג'ולי מ. – "זיקית" – ציורי אקריליק על מזונית נקודת המוצא לתערוכה זו, הזיקית. הגמישות והיכולת של הזיקית להתאים את עצמה לכל סביבה בה היא מתקיימת בלי לאבד את זהותה ואת כושר ההישרדות שלה. התכונה הנפלאה הזאת הייתה הבסיס לתערוכה. ביקורת
מאי 1991 – תערוכת יחיד בגלרית ג'ולי מ. – "דינוזאורים". פסלים – חימר, דבק וחומרים אחרים. תערוכת המשך לזיקיות שנקודת המוצא שלה הפוכה משל הזיקיות. דינוזאורים, יצורים שלא הצליחו להסתגל ולהשתנות ולכן לא שרדו. לפסלים בתערוכה יש שני מחזורי חיים: א. החיה שנבנית על שלד עץ וכל זמן שהחימר רטוב, היא גמישה ונושמת. ב. בגלל הימצאותו של שלד העץ, כשהחימר מתייבש הוא נסדק ונשבר. בתהליך השריפה של החימר שלד העץ נעקל ונשרף והחיה קורסת. הפסל החדש שוחזר ונבנה מהשברים של האובייקט ממצבו הקודם. ביקורת
בשנת 1977 זכה דוד במלגה מקרן "ג'ויס וינר" בסך 10.0000$ .
|